יום ראשון, 9 באוקטובר 2011

צל כבד עולה על זריחת המצדה


לא הרבה הזדמנויות יש לנו לשילובים שמימיים ומרגשים של שני יוצרים המשלבים כוחות ומופיעים במקום אחד. 

מחד, אביתר בנאי.  את אביתר בנאי אין ממש צורך להציג – הוא נצר לשושלת בנאי המפוארת, זמר שהתחיל להלחין שיריו על הפסנתר בדירה קטנה וצנועה בתל אביב, הופיע במקומות קטנים ואינטימיים , שיתף פעולה עם אמנים כמו אסף אמדורסקי וקורין אלעל, אט אט הלך ותבע את חותמו על נוף המוזיקה הישראלית עם הזמן . אלבומו הראשון , הנושא את שמו, הפך להצלחה מסחררת ומכר כ-50 אלף עותקים. זאת, להפתעתם הרבה של רבים.

במשך השנים הוא התחזק באמונתו וחוץ מההופעה החיצונית והעתקת מגוריו לירושלים, הוא החל לכתוב הרבה על נושאים כמו אמונה, פילוסופיה ומיניות, כשהוא מרבה לכתוב בצורה מאוד מיוחדת את הטקסטים של עצמו ומלחין את רובם. הוא כותב בצורה לא מובהקת ולא ניתן להבחין לרוב בחריזה או בסגנון שבלוני שמוכר לרבים – הוא דוגל באינדיביאליזם טהור וניתן לראות את ההשפעה שעבר במהלך השנים במעברים השונים שעברו אלבומיו.

מנגד, נמצא ארז לב –ארי , יוצר מעניין שהחל את דרכו בלהקה "כשניקו תתחיל לדבר" , אליה הצטרף ב1996 . מבין הלהיטים היותר מוכרים של הלהקה ניתן למצוא את "צל כבד", שיר שהושמע הרבה בתחנות הרדיו, ואף זכה לקאבר מעניין באחת מעונותיה המוקדמות של "כוכב נולד". זמן קצר לאחר מכן התפרקה הלהקה ולב-ארי החל ללוות בנגינתו זמרים כמו לאה שבת, אתי אנקרי ומאיר בנאי. בין שיריו הראשונים והיותר מפורסמים ניתן למצוא את "ליבבתיני" שהורכב גם מציטוטים משיר השירים. שיר זה זכה להשמעות רבות ולהערכה מוזיקלית יוצאת דופן. שירו "אנה אפנה" שימש כפס הקול של סידרת המופת "סרוגים". בעקבות כך אלבומו "שמחת הפרטים הקטנים" זכה להוצאה מחודשת הכוללת את הסינגל, ובכך זכה לב-ארי לחשיפה הרחבה. בשירתו הוא מרבה להשתמש בציטוטים מן המקורות. 

אין הרבה הזדמנויות לראות הופעות מרגשות המשלבות ציטוטים מן המקורות ושורשים יהודיים. בערב חד פעמי במסגרת פסטיבל התמר השנה, ישלבו כוחות השניים למופע שטרם נראה לדעתי בנוף של הופעות ארץ-ישראליות. במקום פסטורלי , על פסגת המצדה , יקיימו השניים הופעת זריחה וירגשו את כל הקהל בשעת דמדומים. 

אני אישית מתכוון להיות שם . אין סיכוי שאחמיץ הופעות מסוג זה. ומה איתכם ? אנא תפנו ?

יום שני, 3 באוקטובר 2011

כשהגיטרה מנסרת את הלילה


אמנם היחסים של ישראל עם טורקייה בעת האחרונה לא הכי טובים, והעתיד לא הכי ורוד, אבל על אדמת אותה מדינה שכנה נולד ברי סחרוף. קשה לדמיין את המוזיקה הישראלית ואת נוף הרוק הישראלי בפרט מתקיים ללא תרומתו האדירה של סחרוף. הוא עלה עם הוריו ארצה בגיל 3 , והחל להתקדם בתחום המוזיקלי לאט לאט. בגיל 16 היה חבר בלהקת "חלום קוסמי". בהמשך דרכו הוא הקים את להקת "מינימל קומפקט" שכללה בין השאר גם את שותפו וחברו הטוב לימים – רמי פורטיס. הלהקה , שהוקמה בבלגייה, הוציאה שישה אלבומים בין לאומיים ונחלה הצלחה באירופה.

מאז ועד היום הוציא סחרוף אלבומי סולו , ואלבומים עם פורטיס תחת השם "פורטיסחרוף". באמתחתו שמונה אלבומי סולו, כשאת האחרון שבינהם – "אתה נמצא כאן" הוא מוציא השנה. האלבום מזכיר לי אישית נשכחות עוד מהתקופה שראיתי הופעות של סחרוף בתור נער. הבחור עם השיער הכסוף והגיבסון האדומה שהפכה לסמל שלו, הקסימו אותי. לא זכורות לי הרבה הופעות עם כל כך הרבה עוצמה ורגש במילים, בלחן, בפרופורמנס, ובכל האווירה שנוצרת כל פעם שסחרוף דורך על הבמה.

הוא הספיק לשתף פעולה עם הרבה מאוד אמנים במהלך השנים, ופרט לרמי פורטיס הוא הספיק לעבוד עם מיכה שיטרית, רע מוכיח, אינפקטד משרום, שרון רוטר, יהודה פוליקר, דודו טסה ועוד הרשימה ארוכה. הוא נחשב לנסיך של הרוק הישראלי הבלתי מעורער והאמת שבצדק גמור. מי שיאזין לאלבומיו יבין טוב מאוד למה קיבל הנסיך כסוף השיער את הטייטל המחייב הזה. 

לאחרונה הוא חזר לסיבוב הופעות לרגל צאת אלבומו החדש וזו סיבה ממש מעולה להנות ממנו. הוא אפילו פינק את הקהל בכמה וכמה הופעות בהן הוא משתף פעולה עם אמנים כמו אינפקטד משרום, הופעה שתתקיים כחלק מפסטיבל התמר השנתי, או למשל הופעה עם ההרכב המקפיץ הבלקן ביט בוקס, שתתקיים בחוות רונית. בנוסף לכך הוא גם מופיע עם רע מוכיח ו"אדומי השפתות" ברידינג 3 בתל אביב. מה אגיד לכם – אני אישית לא יודע במה לבחור עדיין אבל את אחד הלילות הקרובים תנסר הגיבסון האדומה ..

יום ראשון, 18 בספטמבר 2011

אחרי לילה של רעש לא ישנתי..


"השפה שאנחנו מדברים, אני צועק את בוחרת מילים. את בוכה, אני שובר את הכלים אני דובר אמת.."

השפה שדודו טסה מדבר היא אותה שפה שאני מדבר. אחד לאחד. קל לי מאוד להזדהות עם הטקסטים האלו מכיוון ובכל שיר ושיר שלו מצליח טסה לקלוע בול במטרה אל תוך תוכה של מערכת היחסים הזאת שבין גבר לאישה. הוא מתאר כל סיטואציה וסיטואציה בדיוק מופתי ולא מחסיר אף פרט, כשהוא לא מפחד להשתמש בביטויים בולטים שלא משאירים הרבה רמזים לעלילה שחבויה מאחורי הטקסט, והמהדים הוא שהוא מצליח לעשות זאת בלי לצאת מהקווים של הרוק העדין והנוגה. 

טסה החל את דרכו כשהוציא את האלבום "אוהב את השירים" וכבר אז היה ברור שמדובר בכשרון. מעין ילד פלא עם שורשים עיראקיים-תימניים. מאז הספיק לעבוד עם אהובה עוזרי, לעבד ולהלחין שירים , כאשר אחד הבולטים שבינהם היה "הלילה לא" ("עלית לי לזיכרון" של ריטה). הוא אפילו הפיק את אלבום הבכורה של השלישיה "מה קשור?", ועלה לתודעה הציבורית הרחבה למעשה כששימש כסולן להקת הבית והסייד-קיק של יצפאן בתוכניתו שלו.
באלבומיו הוא מרבה לדבר על זוגיות, אהבה ומה שבינהם. גם פרידות מקבלות יחס חם מטסה. באמתחתו שמונה אלבומים, כאשר הבולטים ביותר שלו הם אלבום ההופעה "אחרי לילה של רעש" שלמעשה תיעד את ההופעה המדוברת שלו במועדון הזאפה בתל אביב, שבו בהחלט ניתן לשמוע שטסה צבר לעצמו עדת מעריצים לא קטנה בכלל שרצה איתו עד היום לכל מקום. 

אולי בהתחשב בעובדה הזאת , בשילוב עם העובדה שכבר עשה מה שרצה בתחום הרוק – החליט טסה בצעד מפתיע ודי חסר תקדים למען האמת לצאת באלבום "דודו טסה והכוויתים". באלבום זה הוא למעשה עושה מחווה לסבו דאוד אל-כוויתי, שהיה זמר מפורסם מאוד בעיראק. טסה מצא את ההקלטות הישנות לראשונה אצל אמו בבית, ולאחר שהחליט לקחת על עצמו את הפרויקט המסקרן הזה הוא החל באיסוף החומרים שכללה נבירה בארכיון רשות השידור הישראלי, דרך הקלטה של השירים, והדבר המפתיע ביותר – בשפת האם של סבו – עירקאית. בדרך כלל היינו מצפים מאמן ישראלי שיעשה את אותו הדבר כמו שאר האומנים כאשר הוא עושה קאבר משפה אחרת – שיתרגם את השיר לעברית. אבל טסה הלך כאן נגד הזרם ועשה מה שבא לו למעשה. והאמת – הצליח לו.

באלבום ניתן למצוא קטעים מפתיעים ביותר, שירים של סבו ואחיו של סבו, דואט עם ברי סחרוף, ויהודית רביץ בשיר מהרפרטואר של הכוויתים. את האלבום הוא אפילו שיחרר במהדורה מוגבלת על תקליט ויניל.
בהחלט הייתי ממליץ לפקוד את אחת מההופעות של טסה. מדובר בחוויה. האמינו לי , טסה משלהב את הקהל ואפילו מציג עיבודים חדשים לחלק מהשירים שלו- כך למשל , ניתן לשמוע את השיר "הלילה לא" מתחיל בעיבוד שמזכיר טברנה יוונית, ועם עמעום האורות והחלפתם לצבעים צהוב-שחור-אדום, הלהקה מתחילה לנגן רגאיי וכך פורץ טסה את הגבולות בין סגנונות המוזיקה השונים ומגיע אל תוך לב הקהל.

למידע על הופעות עתידיות של דודו טסה ולרכישת כרטיסים – תתפנקו.

הרגאיי מציון


תחשבו על זה – לא עובר יום בלי שאנחנו נתקלים במוזיקה. אנשים יוצרים כל החיים שלהם דברים – אחד יוצר כיסא, השני יוצר מטוס והשלישי יוצר שיר . השירים הם אלו שמלווים אותנו כל ימי חיינו וזאת מהסיבה הפשוטה שאנחנו פשוט לא יכולים לחיות ללא המוזיקה בחיים שלנו . 

אני מאמין שהמצב הזה גם לא ישתנה לעולם כי למוזיקה יש את הדרך שלה להפיג מתחים, לעודד אנשים, לעזור להם לעבור תקופות לא פשוטות. היא מסוגלת לעזור לעבור מעצב לשמחה ברגע אחד. שיר אחד שיוצא מהלב ונכנס אל הנשמה מסוגל לעשות זאת בהרף עין.

האמת היא , שהמוזיקה השפיעה עליי וליוותה את חיי בכל האופנים שהזכרתי למעלה, ככה שאני עומד מאחורי דבריי. מעניין אותי איך המוזיקה משפיעה על חייהם של אחרים . מעניין אותי אם שיר אחד יכול לפייס בני זוג אחרי ריב גדול של גוג ומגוג ובשנייה אחת לעזור לפיוס הדרמטי המיוחל. מעניין אותי אם עיסקת מליונים יכולה להיחתם בחיוך שבא אחרי שלוותה בשיר. או שאולי בעצם השיר בא אחרי החתימה. משהו בסגנון WE ARE THE CHAMPIONS  או הפסקול של מסודרים...

על כל פנים – אין ספק שלא לחינם העלתי את הנושא הזה. סיפור קטן על מוזיקת רגאיי ארץ ישראלית שיצא לי להיתקל בה היא של הלהקה בשם "זבולון דאב סיסטם". זהו בעצם הרכב של נשפנים, קלדנים, מתופף אחד, גיטריסטים, וסולן אחד בשם גילי שהוא פצצת אנרגיה מתקתקת, וכשהוא פותח את הפה ניצוצות עפים. נשבע שאם תעצמו את העינים בהאזנה לבחור – ניתן לשמוע איזה מארלי קטן . בחיי. ניסיתי. 
בתחקיר קטנצ'יק שהרצתי על החבורה העליזה והכשרונית הזאת ניתן לגלות שיש להם הרבה הופעות – שזה אומר הזדמנות מצוינת לבדוק את הסיפור מקרוב ולזוז עם הגרוב שלהם. אגב, בהופעה משולבת גם זמרת מדהימה בשם אסתר רדה. לבחורה יש קול יוצא מן הכלל . גילי, אסתר וההרכב הם חבורה צעירה ותוססת שמתפוצצת מרוב כישרון ואני ממליץ בחום, אם יש לכם הזדמנות לראות אותם – נצלו אותה ורוצו לרכוש כרטיסים להופעות
 
שבוע בומבו קלאט לכולכם:P
 ברק

יום חמישי, 15 בספטמבר 2011

ההופעה ששינתה את חיי

בוקר אחד לפני שבועיים לערך קראה לי אימי וביקשה שאעזור לה לעשות סדר בארון הישן בחדרה. 

"הגיע הזמן", היא אמרה. לאחר שלוש שעות של ניקוי אבק ושאיפת נפטלין, מצאנו כמה מציאות מעניינות ביותר. במדף השלישי המתין לו תיק גב אפור ומאובק עם הרבה טלאים של מדינות בעולם. שאלתי את אמא שלי מה פשר התיק והיא הסבירה לי שכשהיתה בגילי לערך היא טיילה בעולם . 
"זה כל מה שרציתי לעשות באותו זמן" – היא אמרה. ביקשתי ממנה שתרחיב, והיא הסבירה לי שכשסיימה את שירותה הצבאי היא רצתה לכבוש את העולם, ארזה תיק ונסעה.

באחד מגלגוליה בארצות אירופה היא נקלעה לפאב הומה אדם בלונדון, שם שמעה לראשונה את הביטלס והוקסמה. הסתבר לה שלסולן המזוקן קוראים ג'ון לנון ולמתופף קוראים רינגו סטאר. השם סטאר הצחיק אותה. "מה הוא חושב לעצמו הכוכב הזה ? ובכלל מי זה הלנון הזה ומה הם חושבים את עצמם גאוני הדור והם אלה שהולכים לשנות את העולם?" אבל אחרי שעתיים בפאב היא דווקא החלה להקשיב למילים של השיר והבינה שחיפושיות הקצב מליברפול שבו את ליבה. עדינה, חברתה מהילדות חרצה את גורל הלהקה ואמרה לה שהן חייבות ללכת לחפש הופעות זמינות של הלהקה הזאת וללכת להופעה.

בינינו, במבט באמא שלי כיום – אני לא רואה מצב שהיא היתה הולכת להופעות , הבילוי המועדף עליה זה לנמנם על אבא שלי בסלון, וגם זה כאשר הוא מנומנם בעצמו מול חיים יבין. 

אבל, בחזרה לסיפור התברר לי שדווקא היא היתה בחורה קלילה וקצבית שמצאה בביטלס את האווירה המשוחררת של הסיקסטיז והחליטה לזרום עם עדינה וללכת להופעה. מיד חיפשו השתיים בכל לונדון משרד כרטיסים שיתן להן מענה על הצורך בהתפרעות טוטאלית בין המוני הביטניקים ושוחרי האהבה ואכן אחרי יומיים של התרוצציות נמצאו הכרטיסים המבוקשים. "33 לירות סטרלינג שילמתי על הזכות לראות את לנון ומקרטני!" היא הטיחה בפניי. 
"בדיעווד – היה שווה כל לירה". "אמא – אולי די לדבר בלירות יא ענתיקה?" . אימי גיחכה ואמרה לי שאני עוד בחור צעיר שלא מבין כלום.. "אם תקשיב לי עד הסוף עוד תבין .." 
אמרתי לה – נו תמשיכי, תיכף אני באובר שאיפת אבק ומתחילה לי סחרחורת.. מסתבר, שבאותו הערב בהופעה המדוברת של הביטלס ,כשאמא שלי ועדינה התפרעו להן בשורות הומות האדם של אותו איצטדיון, אחד מילדי הפרחים , גבוה מתולתל וסרט לשיערו נתקע באמא שלי. הוא אמר לה סורי, היא השיבה בחיוך ואמרה לעדינה – תראי איזה גבר נאה. אבא שלי לא התבלבל ומיד התחיל לשיר לאימי – SHE LOVES YOU YEAH YEAH YEAH  ...
בדיעבד – זו ההופעה ששינתה את חיי. תחשבו על זה , לולא האהבה החופשית .. לא הייתי כאן כדי לספר לכם על זה היום ... :)

למקומות, הכן, מתחילים!!

שלום לכולם , שמי ברק גארבר, 27, גבעתיים.
אחרי שנים בן חטאתי בכתיבה, הגיע הזמן להוציא לאור מעט מההגיגים והסיפורים ולשתף אתכם.
לאט לאט ובטוח, תקבלו הצצות מעניינות והזדמנות מרתקת להרכיב את הפאזל של חיי.
מומלץ להישאר ולעקוב :)